מכיוון שכשהילד הנפגע גדל בסביבה הבנויה על ערכים  אמוניים מאד מוגדרים,  וחונך כי בקבלת התורה קיבלו בין היתר לחיות על פי צו הנשמה ודרגתה, ולא על פי ייצרי  ותאוות הגוף,  וצנעת הפרט וריסון התאוות הוא אחד הגורמים המשמעותיים בחינוך זה, ופתאום כל מערכת החיים מתרסקת ונפרצו הגבולות והכל מופקר ,דווקא  אדם שהתחנך באותה חברה המכיר ויודע ומבין את חומרת המעשים כאשר בעצם נשבר סולם הערכים הגדולים שעליהם נסובו חיי הנפגע.

עכשיו ירד כיסוי מערומיו של הנפגע, והתערערה הזכות לכבוד אנושי ומערערת בעצם את כל ישותו של הנפגע, ופגעה בנימי נשמתו. והטראומה משפיעה על האופן בו הנפגע מביט על האנשים סביבו, על עצמו וגופו ובעצם על בטיחותו ועל מקומו. וטראומה זו תיצור משבר בתהליך ההתפתחות הטבעי של הילד הנפגע ותהיה לה משמעות ארוכת טווח על חייו עד להתבגרותו.

לכן טיפול רגשי בציבור החרדי צריך להיות מותאם ומטופל אך ורק על ידי גורמים מקצועיים המכירים את סבכי הציבור החרדי ורגישים אליו, שכן מדובר בעניינים רגשיים וחינוכיים הפוגעים בציפור הנפש.